זאת המוזיקה הכי חשופה שאי פעם הוצאתי.
האי פי הזה מכיל ארבעה שירים במצב מאד גולמי שלהם, אולי בתקופה אחרת הייתי מתייחס אליהם כאל טיוטות להמשך עבודה אבל בחרתי להתייחס אליהם יותר כאל מצות, שמתחושת הבהילות לא נתתי להם את הזמן לתפוח, לא עוברות חלק בגרון אבל בחלק של השנה טובים לאכילה ויש שאפילו אוהבים. הרגיש לי שאני חייב בלילות האלה את התהליך איתם כדי לשמור על שפיות, לתת לי מקום לעבד את הדיכאון והאפלה שניכנסה אלי ומייד להוציא איזו קרן אור.
שלושה מהשירים ניכתבו ממש בסמוך למועד ההקלטה והתעצבו תוך כדי העבודה, ושיר אחד -''תרקוד עם זה'' כבר קיים כמה שנים, אבל בחודש האחרון גם קיבל מילים חדשות. כמו ''שיר געגועים'' גם הוא מתייחס לתחושות של חיים בזמן המלחמה, שניהם מזקקים תפילה שלי להיות נוכח בחיים גם מול הסערה ומול המוות והפחדים, לזכור את הפרחים.
שיר געגועים נכתב כמסר לניצולי נובה אחרי שצפיתי בסרט, כדי להזכיר להם (ולכולנו) שתקווה יכולה לפרוח גם בזמנים קשים. המקצב של הגיטרה הוא רמז לאהבה הגדולה שלי למוזיקה מהסהרה, מוסיקה רפיטטיבית בלי שיאים, רק עם זרימה אין סופית.
ריקוד של צללים הוא הכי מורכב טקסטואלית, זאת הפעם הראשונה שניסיתי ליכתוב בתוך שבלונה של טקסט אחר, הוא נולד מיתוך כמה ימים שניגנתי ושרתי את ISIS של דילן שמתייחס לאלה המיצרית כמובן ולא לארגון הטרור רחמנא לצלן. השתמשתי בצורה שלו כדי לספר סיפור אחר, סיפור על הקרב היומיומי שלי בתוך החופש הגדול הזה למצוא רגעים קטנים של השראה, של מוזה,רצון לשמור על קשר אינטימי עם היצירה תוך כדי גידול שלושה ילדים בחופש הגדול תוך כדי מלחמה ודאגות פרנסה ומה לא. התחלתי את הכתיבה יום אחרי שראיתי את הסרט המופתי לה כימרה של ליצ'ה רורוואכר, הסיפור שם התערבב עם הסיפור של דילן ועם החיפוש אחרי היצירה וככה נולד השיר.
הרצועה השלישית - תרקוד את זה היא רגע שונה באלבום. שיר שכבר הולך איתי זמן נכתב לפני שש שנים וטרם מצא את מקומו. כנראה חיכה למלחמה ולרגע שבאמת אצטרך לשייף אותו ולדייק את המילים כמסר של אופטימיות לעצמי, שיעזור לי לרקוד עם זה, עם כל הפחדים, עם החרדה, עם היום יום הקשה הזה.
אם תגיעו עד לשיר הרביעי אז מגיע לכם רגע של פשטות, מן מקום שאין מילים לתאר אותו, מקום של שלווה שנמצא בתוך כל אחד מאיתנו. כתבתי את השיר הזה כדי להזכיר לעצמי רגעים קטנים בחיי שבפשטותם נחקקו בי כמו בלוח חימר, רגעים של חסד. הלוואי ואוכל להוסיף עוד בתים בהמשך.
השירים האלה חשופים, לא מושלמים, השירה שלי לא מדוייקת, הכל הוקלט בסאונד בעייתי בסלון או בחדר השינה כי מאז שעברנו לפרדס חנה אין לי סטודיו. ניגנתי בשקט כדי לא להעיר את הקטנים או את חן.. ובכל זאת מרגיש לי שככה השירים האלה רצו לצאת. כדי לתת לי את הסיפוק של היצירה והמאמץ הסזיפי בתוך הסערה בשביל האתגר נתתי לעצמי דד ליין עד לראשון בספטמבר. אז השירים נשלחו למאסטרינג בזמן.
אמן ויתנו בכם קצת נשימה והשראה בתקופה הקשה והחשוכה הזאת.
Comments