קריאה חדשה באיש הטמבורין.

מחשבות על איש הטמבורין.

לאחרונה אני קורא (כבר כמה חודשים) את הספר האלה הלבנה של רוברט גרייבס, לא קריאה קלה אני חייב לציין אבל בכל עמוד אני מקבל איזה פיצוח, איזה זיקוק קטן למחשבה. אחד מהם עלה לפני כמה ימים כששרתי את איש הטמבורין לקבוצה בחלופת אשפוז שאני מלווה עם מוזיקה וכמה מחשבות סוררות מצאו להן איזה שביל משותף. הטריגר היה הטענה העיקרית של גרייבס ששירה אמיתית נובעת מהשראה אלוהית, הוא מדבר הרבה על האלה הלבנה - המקור הקדום להרבה פולחנים מאוחרים יותר - ביניהם גם דיוניסוס.

התיאורים בשיר אף פעם לא הסתדרו לי עם הפרשנות הקצת פשטנית של שיר על סוחר סמים, למרות שבטוח שסמים היו מעורבים בתקופה הזאת של דילן ובכלל בעולם הרוקנרול דאז. אבל אם לוקחים את מה שגרייבס אומר ומתייחסים לשירה של דילן כשירה אמיתית אז התיאורים יכולים לספר על חיבור אקסטאטי למוזיקה. רגלי כבדות מכדי תזוזה ובכל זאת.. אני אלך אחרייך לכל מקום. התחושה הזאת שמגפיי יצעידו אותי בשבילים, זאת חוויה כמו מיחוץ לגוף.

 הדימוי האהוב עלי בכל השירים של דילן הוא:

"לרקוד תחת שמי יהלום, עם יד שלוחה חופשית

בלב זירת קרקס חולית, בצילו של ים רחב"

חויית הריקוד המזכיר את טקסי הפריון הדיוניסיים של יוון העתיקה, והטמבורין שאולי מייצג את הזמן ואת הקצב הפראי והראשוני של החיים שצליליו מהדהדים את פעימות הלב כמו "הד מתנדנד רועד של חוסר אחיזה בין התוף לחריזה". לפי הפרשנות הזאת איש הטמבורין הוא אולי כהן דת.

תמיד אהבתי את המשפט של "חסרי האמונה" פייט'לס

"This is my church

This is where I heal my hurts"

בשיר אלוהים הוא דיג'יי.

אז אולי איש הטמבורין הוא המוזיקאי שיכול בעזרת הצילצולים ומכות התוף להפוך לשאמאן המוביל את הקהל שלו אל עבר חוויה מחוץ למגבלות הרציונליות ולצלול אל תוך עולם של חושים ותחושות. המסע לא קל, והדמויות הכי מאיימות הן אולי הצללים של הזיכרונות, האני הישן עם "הצער טרוף הדעת" שצריך לדחוף אותו עמוק מתחת לגלים ורק ככה אפשר להיות נוכח, כאן ועכשיו "ועד מחר בהיום כלל לא לגעת".

היופי בכל הפרשנות הזאת זה החיבור שכל כך נוכח בשיר בין הגוף לתודעה, בכל זאת אני גר היום בפרדס חנה אז חייבים לדבר על זה גם... מה גם שאחד הציטוטים הכי מפורסמים של דילן הוא "אני חושב על עצמי כאיש של שיר וריקוד" כאשר נשאל על ידי עיתונאי תמים האם הוא זמר או משורר. "עייפותי מפליאה אותי, רצוּע על רגליי" ובכל זאת אני מוכן לצאת לכל מקום, להתמסר כולי ודרך התנועה להגיע להארה, או למקום בו אין זמן ושם לא יגע בי הצער טרוף הדעת.

חשוב לציין ש זאת פרשנות אישית בהחלט!

כל הציטוטים מהתרגום המעולה של Eran Reiss

בקליפ, ביצוע שלנו בנוקטורנו בירושלים.